"ד"ש מאל יהודו, ירושלים החדשה בבבל", הארץ ספרים, 4.2.2016


ד"ש מאל יהודו, ירושלים החדשה בבבל

ספר מאת קורנליה וונץ' ולורי פיר, שעוד לא תורגם לעברית, עוסק בפיענוח של לוחות טין באכדית מאזור בבבל, שבו יהודי הארץ התיישבו לאחר גלותם

יהושע גרינברג

Documents of Judean Exiles and West Semites in Babylonia in the Collection of David Sofer Laurie Pearce and Cornelia Wunsch. CDL Press, 427 pp

בסוף המאה הקודמת הגיעו למערב לוחות טין כתובים אכדית בבלית מאוחרת, ביתדות, שנכתבו במקום ששמו "אל יהודו". אחד הלוחות הללו, שפוענח ופורסם בידי קתלין אברהם, היה חוזה נישואים, כתוּבה. הנישואים היו בין יהודאית לבין גוי בבלי. רוב הלוחות מאל יהודו נרכשו בידי דוד סופר וניתנו לפענוח ולפרסום לצמד החוקרות קורנליה וונץ' ולורי פירס. בסוף 2014 הן פירסמו ספר הכולל צילומים של הלוחות, העתקתם, תעתוקם ותרגומם לאנגלית. המחברות הוסיפו הקדמה וכן הערות ללוחות השונים, הערות היסטוריות, לשוניות ועוד. 

רוב הלוחות מתעדים התקשרויות עסקיות, בעיקר הלוואות. רוב ההלוואות הן של שעורה. כן יש שם לוחות המתעדים קנייה ומכירה של שפחות ושל שוורים, השכרת בית, החכרת קרקעות, כאמור, חוזה התקשרות לנישואים, תשלומים למלך ועוד. המלך, שהיה בתחילה בבלי, הפך עם הזמן פרסי. ישנם אף לוחות שנכתבו בזמנם של מלכים מורדים, שהיה זמן קצר. אפשר לראות בלוחות את השתנות תואר המלך הפרסי. בתחילה נכתב כפי שנכתב תואר מלך בבל, ולאחר מכן השתנה. כך, תוארו של נבוכדנצר היה: נבוכדנצר מלך בבל, מלך הארצות. זה היה גם תוארו של כורש: כורש מלך בבל, מלך הארצות. כך גם בנוגע לממשיכיו. עד לאחשוורוש. בימיו השתנה התואר והפך: אחשוורוש מלך פרס, מדי, בבל והארצות. אחשוורוש אכן שינה את המצב שקדם לו והעמיד את פרס במרכז. היו לכך השלכות שונות, וייתכן שאחת מהן היא סיום הארכיון הזה בימיו, כפי שקרה גם בארכיונים אחרים בבבל באזור אל יהודו.                       

אל יהודו היה חלק מאשכול יישובים שבהם יושבו גולים מן המערב. "אל יהודו" הוא שמה של ירושלים בלוחות המתעדים את כיבושו של נבוכדנצר את העיר. משמעות השם הוא "עיר יהודה". אם כן, הגולים קראו את שם מקומם החדש כשם מקומם הישן, כפי שעשו גולים מעזה ומערים נוספות, כמתועד בלוחות שונים.     

אשכול היישובים האלה, כפי שעולה מן הלוחות, שכן על גדות נהר כבר, דבר המחבר אותנו עם הנביא יחזקאל שפעל שם, כמובא בפסוק הראשון בספרו: "ואני עם הגולה אשר על נהר כבר".    

ברבים מן הלוחות מתועדים עסקיו של אחיקם בן רפאיהו. בלוחות הראשונים מופיע אביו, רפאיהו בן סמכיהו, שייתכן שהיה בין הגולים, וגם אמו, ששמה היה יָפָהיהו. אחיקם זה היה מוציא ומביא, חוכר ומחכיר אדמות, מלווה, מוכר וקונה וגם מקורב לפקידי המלך וקובע את גובה המס שישולם למלך.

הגולים יושבי היישובים הללו קיבלו מאת המלך אדמות לעיבוד. האזור שבו יושבו מחדש חרב במלחמות בין אשור לבבל, והמלך ביקש לשקמו. כל אחד מן המתיישבים קיבל חלקת קרקע לעיבוד ותמורת זאת שילם חלק מן היבול שגידל בה למלך, כמס. כמו כן היה עליהם לשרת במשך חודש או חודשיים בשנה בצבא המלך. היה זה צבא עבודה. בין יתר תפקידיהם של החיילים בצבא העבודה היתה משיכת סירות בתעלות שקישרו בין הנהרות ליישובים. בלוחות נמצא תיעוד של תשלום שמשלם יהודאי לאדם אחר כדי שהלה יתייצב בעיר שושן ויבצע את עבודות המלך תחתיו. יישובים מן הסוג הזה נקראו באכדית "בִּית קַשְֹתִי", ובעברית, "בית קשת". בשעתם שירתו מעבדי האדמה בצבא המלך ממש. באותו זמן, החייל הוא שהביא את ציודו עמו. יכול היה להביא רכב, שהיה יקר, או קשת, שהיתה זולה. מאחר שהיו אלו עובדי אדמה עניים ולפיכך הביאו עמם קשתות, כך נקרא סוג היישוב, ולפיכך גם הנחלות עצמן: "נחלות קשת". אבל לא כולם עיבדו את אדמתם, ולפיכך החכירו אותה. להחכרה היה צד נוסף: לפי גודל החלקה שהאנשים קיבלו, די היה להם ברבע פרה. נדרשה פרה אחת לחרישת ארבע חלקות אדמה. אפשרות אחת אפוא היתה לשכור או לקנות פרה אחת ביחד. אפשרות אחרת היתה להחכיר את האדמה למי שכבר היתה לו פרה. בלוחות מתועדות עסקאות משותפות לעיבוד הקרקע. חלק מן השותפים מספקים את השוורים, חלק את הקרקע וחלק את ציוד החרישה. לפעמים מופיע בלוחות גם תפקיד הפנייה אל האחראי על ההשקיה, שיפנה מים לתעלה שלצדה שכן השדה.                       

ש גם דרמות: אב מוכר את בנו לעבודה לשנה תמורת שישה שקלים. חצי שקל לחודש. ואת התשלום הוא מקבל מראש. משמע, אם הבן יברח, האחריות להשיבו תוטל על האב, שכבר קיבל את התשלום. שפחה נמכרת מאדם אחד לאחר. וגם התינוק שלה, שעדיין יונק. ואולי אם לא היה יונק היה מופרד מאמו. עבדים ושפחות, כבהמות, שם בעליהם נצרב עליהם. ושניהם נקראים בלשון זכר, בין שהם זכר ובין שהם נקבה. 

האם עלו חלק מיושבי אל יהודו ליהודה משהורשה להם הדבר? איננו יודעים. מן הלוחות עולה שעסקיהם נמשכו כרגיל. ובכל זאת, באחד הלוחות המתעדים תשלום מסים למלך מובאים שלושה שמות שיש בהם כדי ללמד על הרצון לשוב ליהודה. האחד הוא "יָשוב־צדיק", השני: "יָשוב־דילי" ("דילי" בארמית: שלי), והשלישי: "יָעַל־יהו". המלה "וְיָעַל" היא החותמת את הצהרת כורש כפי שהיא מובאת בסוף ספר דברי הימים ב, ומתאריך כתיבת הלוח עולה שאנשים אלו יכולים היו בהחלט להיוולד בזמן שבו היא ניתנה.         

את הלוחות אפשר לראות בתערוכת "על נהרות בבל" שבמוזיאון ארצות המקרא בירושלים. בחנות המוזיאון אפשר גם למצוא את תרגום הלוחות הללו לעברית (גילוי נאות: אני אחד המתרגמים).     

לקריאה באתר