על עצמי


על עצמי
דרכי מאוד מפותלת. היא נעה מהשואה ולפניה ועד לחילוניות. אבי סבי היה תלמיד חכם. הוא היה חסיד של רבי ציוני, האדמו"ר מהוסיאטין. אדמו"ר שהגיע ארצה לפני המלחמה והתגורר בתל אביב.
אבי סבי התרה בבנו, סבי: רבנים, תתרחק מהם. אני כבר בפנים, אין מה לעשות. אתה תתרחק. ואכן סבי התרחק. והוא התמודד עם הספקות שלו. הוא עבר את השואה מתחילתה ועד סופה, וכך גם אשתו וילדיו. זמן מסוים ביחד ואחר כך בנפרד. והוא התנודד. היהדות שלו הייתה מאוד עמוקה, אבל גם מלאה ספקות. אבי המשיך באותו אופן. הקפיד שנקפיד אנחנו על מצוות, אבל דיבר סרה ברבנים ובמנהגים טיפשיים. אני פניתי כמחאה דווקא פנימה, אל תוך היהדות. ידעתי שאהיה תלמיד חכם כשאגדל. שאלמד בכולל. שהישיבה תהיה עולמי. אבל לבסוף לא כך היה, ומצאתי עצמי בחוץ.
אבל האם זהו חוץ? האם הפְּנים של היהדות הוא אכן יהדות?
במובנים רבים חזרנו לכאן כדי שנוכל להיות כמו כולם. כמו שאר הגויים. ויש בכך אמת. והאמת הזו קשורה גם בראיית האל כאל של כולם, של כל העמים כולם, שאנחנו רק אחד מהם.
ומשהבנתי שרב לא אהיה החל אצלי תהליך. נפניתי להתבוננות. להסתכלות מהצד. וזו הובילה אותי לשני כיוונים: לאומנות, כלומר, לכתיבה, ולעיון, בעיקר עיון היסטורי, בעיקר בתולדות עמנו (לפרנסה אני עורך ספרים, שגם אותם תוכלו למצוא כאן). אני מנסה להבין למה אנחנו כאן. בואו נניח הצידה את התבניות הגאוליות. מה תהליך הדברים? כיצד הם השתלשלו באופן שבו עכשיו אני, נין לאדם שלא שיער שכאן אחיה, ובאופן כזה, אכן חי כאן, ובאופן הזה.
כשהייתי נער התפטמתי בתפיסות של הרב קוק. בתשובותיו לכך. והוא היה אדם גדול, גדול בענקים, אבל אינני מקבל את התיאוריה הגאולית שלו. אז מה כן? ובכך אני עוסק כבר שנים רבות.
הדברים ניכרים כאן, בחומרים שכתבתי וקיבצתי לאתר הזה.
קשה להיות סופר דתי. קשה לכתוב אומנות ולא פרופגנדה. ואני מוצא סופרים כותבים פרופגנדה בין אם לדת הדתית בין לדת החילונית. האומנות דורשת אי מחויבות לדבר חוץ מלמה שנגלה לכך. והיא נבחנת בכך, וניכרת כשאינה פועלת כך.
וקשה גם בגלל המילייה, בגלל המקובל בשוק. הסופרים והאומנים, חילונים. הדתיים הלוא דתיים. שטופים בפרופגנדה הדתית. החילונים הם החופשיים, המשוחררים. האומנות שייכת להם. והדברים נוטים גם לצערי לכיוונים הפוליטיים, ימין ושמאל.
עוד יש להוסיף על כך את מצב שוק הספרים, שיש לי כאן מאמר שכתבתי עליו, ואת המסחריות הקשה המכלה בו.
לכן טוב לי האתר הנוכחי. כאן הספרים שלי יוכלו להיות תמיד, בלי חשש שיורדו מהשולחן או מהמדף, זמינים למי שיבחר בהם. כאן אוכל להציג את מכלול הדברים שלי, הנוטים פעמים לפה פעמים לשם.
הנה אפוא, הכול לפניכם.