"אל מול הענק הפוסע", מוסף שבת, מקור ראשון, 28.9.2011


אל מול הענק הפוסע / יהושע גרינברג

אני בטוח שהדגים שבמעמקי הים לא יודעים שהם שוחים במים.

אני מאמין שגם הנמלים אינן מודעות לתבנית של התנהגותן, תבנית שאנחנו מסוגלים לזהות. האם גם לנמלים יש "ראש השנה"?

האם גם הן נאספות ותוקעות במשהו כדי לבטל רוע גזר דין של דריסת הגוף האדיר הזה שבא מלמעלה, ומועך אותן, את בית גידולן? הן בטח לא יודעות שמעל לגוף הזה יש רגל ושמעליה עוד גוף עוד יותר אדיר. אבל הן נעות בתוך העולם שלהן, יודעות שהוא הכול. מי רוצה לעשות להן רע? מי דורך בכוונה על קן נמלים כדי להשמיד אותו? יש. כמה?

ומה אם אנחנו שוחים באוויר כמו הדגים שבים? ומה אם התנועות שלנו, שאיננו מודעים להן או מודעים אבל לא יודעים למה אנחנו נוקטים אותן, הן תגובה לחומר שנראה לנו שקוף?

ומה אם התבניות של חיי הנמלים, שאנו מסוגלים לפענח, חלות עלינו, אבל שקופות לנו משום שאיננו משערים כלל את היקפן או את משמעותן?

אנו חותרים אל המקום שבו נבחר ונעצב כדי לבצע אינסטינקט שלא אנחנו טבענו.

מי הוא אפוא הענק הפוסע את פסיעותיו בנו דווקא בבחירות הכי חופשיות שלנו?

אינני יודע את פרצופו אף לא אם ההיגיון שלו דומה לזה שלי.

והיראה מפניו מפילה אותי על הברכיים, זוחלת אל הלב שלי.

לקריאה באתר