את כמעט כלה כתבתי אחרי ההיפך. כפי שההיפך הוא נובלה כך גם כמעט כלה. מסופר בו על מרים, אישה דתייה הניצבת בפני משבר גיל הארבעים. היא נשואה לגבר שהיא לא בטוחה שהיא עדיין אוהבת, ושואלת את עצמה בנוגע לאהוב שלה משכבר הימים, שאותו עזבה מאחור. את הרגישות שלו, שהיתה שברירית מדי בעיני מרים, היא החליפה בוודאות, אבל גם בהחצנה ובשטחיות, של זה שאיתו התחתנה. הסיפור עוקב אחר כל זה ואחרי יציאתה מן המשבר. אחרי בחירתה המודעת, כלפי עצמה, בשבריריות שלה, שהותירה מאחור. אחרי שסיימתי לכתוב את הספר תכננתי את עיצוב העטיפה שלו כפי שעיצבתי בשעתו את ההיפך, משום שחשבתי שגם אותו אוציא לאור בעצמי. בינתיים ספרי ההיפך עורר הדים רבים, בין היתר בזכות ביקורת שכתב עליו אמנון דנקנר ופרסם במעריב. כך נסללה דרכי אל איל מגד ובעקבותיו אל הוצאת ידיעות ספרים, שהחליטה להוציא לאור מחדש את ההיפך יחד עם כמעט כלה, ולקרוא לספר המאוחד כך: כמעט כלה. בידיעות ספרים החליטו לאמץ את העיצוב שהענקתי לההיפך. מאוחר יותר יצא הספר מחדש לאור באותה הוצאה לאור, במהדורה חדשה ובעיצוב חדש.
