16 Jun

רציתי לקחת את הבן שלי אתי לפריז. יש לנו שם חברים, כך שלינה איננה בעיה. חיפשתי טיסה בזול. אמרתי לאשתי: לא שאני מתקמצן על הכסף. פשוט, לא יודע, כנראה אני באמת לא רוצה לנסוע. אבל כשמצאתי כרטיס הלוך ושוב במאתיים דולר, קניתי. עשיתי לבני הפתעה: באתי לאסוף אותו מבית הספר למטוס. את התיק בשבילו ארזנו קודם.

היינו בלובר ועמדנו בתור לקנות פלאפל. בלילה ראינו את מגדל אייפל על האורות שנדלקו בו. ביקרנו במוזיאון ד'אורסי והיינו במונמרט.

ביום ראשון בלילה היתה הטיסה שלנו בחזרה. האמת היא שכבר נמאס. זה היה יום קצת מיותר. אבל החבר שלנו לקח אותנו לראות את בית הקברות שהיה קרוב לביתם. בית קברות שבו נקברו יהודים לצד נוצרים. עמדה בו אנדרטה לניצולי מחנות ההשמדה הנאציים והיו בו מבנים משולשים, מצבות של בונים חופשיים.

החבר שלנו נפרד מאתנו, ואנחנו פנינו אל הרכבת התחתית. קיבלתי סמס מהחברה שמכרה לנו את כרטיסי הטיסה: אנחנו מקווים שנהניתם משהייתכם בפריז. נשמח לחזור ולשרת אתכם בעתיד. נמלאתי זיעה קרה. ישבתי על מדרגות המטרו וחשבתי. רצנו בחזרה לבית חברנו. הדירה היתה נעולה. ביקשנו מפתח מהשוערת. היא השיגה את האישה, את החברה שלנו, שהיתה, מתברר, בבית. חזרנו, ובדקתי. הטיסה שחשבתי שתצא היום בלילה יצאה כבר אתמול בלילה, במוצאי שבת. התבלבלתי בתאריכים. ובאותו שבוע ראש השנה, ואנחנו בפריז. התקשרתי לכל מיני סוכנויות כדי להשיג כרטיסים חדשים, לכיוון אחד.

בבוקר המחרת היינו בטרמפיאדה בדרך לבית. היה מוקדם, וחיכינו לאוטובוס, שהיתה לו תחנה שם אבל עתיד היה להגיע רק בעוד שלושת רבעי שעה או שעה. אינני זוכר כבר. טרמפים הביתה לא היו. שש בבוקר, מי מגיע בשעה כזו הביתה?

חיכינו. נהג האוטובוס הוא שכן שלנו. לא סיפרתי לו מאיפה הגענו. עלינו עם המזוודות והתיישבנו.

את כרטיסי הטיסה בחזרה שילמנו עוד חודשים רבים אחר כך.

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.