חזרתי מקנדה


03 May

חזרתי מקנדה. טיסה לארצות הברית, וממנה בחזרה לארץ. בטיסה לארצות הברית התיישבתי ליד מישהו שהראה לי בהמשך את תיק העסקים שלו: עשוי עץ. הוא היה מהנדס יערות. דיברתי איתו על מה שראיתי שם בקנדה. על כך שנראה שהבתים לא צומחים מהקרקע. הם לא מגלמים את המקום שבו הם נבנו. סיפרתי לו על הנשים שראיתי, לא מושכות במיוחד. לבושות לפי איזה קוד, לא הן.

בנוגע לנשים הוא אמר לי שלא הייתי בחלק הצרפתי. בנוגע לבתים הוא אמר, לא יודע להחליט אם אתה אדם מאוד רגיש או סתם מבלבל את המוח. חייכתי.

רציתי לקנות שם לגו. אמרו לי, יש חנות במול, בקניון. אמרתי, בטח שם יותר יקר, אמרו לי, לא בטוח. ואכן המחיר היה זול. הרבה חנויות במול הזה היו ריקות. באמת נראה שהחנויות שעל הרחוב היו הרבה יותר עמוסות, ומעניינות. אז כנראה הם כבר עברו את המהפך והתחילו לחזור אל החנויות הפשוטות. נותן תקווה לרחוב יפו.

היה שם שוק. לא דומה למחנה יהודה. הכול מנומס, מוגש יפה, שקט. המחירים? לא ידעתי להשוות.

במשך שנים חייתי את האנגלית כשפה הסודית. כחלופה. כמקום שבו יכולתי לחיות לולא הייתי כאן בארץ. כחיים החלופיים שיכולתי לחיות שם, בארצות הברית, לו נשארנו שם. ובזה חשתי מייד כשהגעתי, כשנחתתי. כאן מדברים בשפה ההיא, החלופית. וגם בקנדה, דולר וסנט ודיים וניקל וקוורטר. הם לא נהגו שם יותר בטוח מאשר בארץ. נהגים עושים סיבוב פרסה על קו הפרדה לבן. ופחות אינטנסיבי ומקוטב מאשר ארצות הברית. קנדה היא הארץ שבצד, זו שאיננה מוקד העניינים, והיא נראית יותר שפויה.

בני הזוג שראיינתי לצורך הביוגרפיה היו ממזרח אירופה. את האנגלית שלהם, וגם את היידיש, הבנתי היטב והכרתי היטב. לא שונות כמעט מאלו של סבי וסבתי שבניו יורק. וגם המסלול היה דומה: מגיעים לשם בחוסר כול או עם מעט מאוד, וצומחים, מגיעים לחיים הגונים, מכובדים. כמה אכפת לקנדה מהמצוקות האלו שעברו המהגרים היהודים ממזרח אירופה? כמה מהשואה וכו' ניכר בחוץ, ביומיום? היומיום שם מאיר פנים, מרווח, נינוח. שום זכר למצוקות ההן, היהודיות כל כך.

אז יכולתי לרקום את חיי לו הייתי שם. מה הייתי עושה, עם איזו בחורה הייתי מתחיל, מה הייתי לומד, מה היה הפנאי הנפשי הפנימי שלי.

נכנסתי לחנות גדולה לקנות תחתונים. לא ידעתי אם אלו שבחרתי שם הם בגודל המתאים לי. שאלתי את הקופאית. היא אמרה, אני לא יודעת. עמדה שם אישה בתור. היא הסתכלה עלי ושאלה את חברתה, גוון, מה את אומרת, זה מתאים? והן שתיהן הביטו בי, בדיוק באזור ההוא, וניסו לאמוד. גוון אמרה, לא יודעת, כן, בריאן באותו גודל פחות או יותר. מה הגודל שבחרת?

הבנתי, או אני חושב שהבנתי, את היהודים שם. אם אתה רוצה לשמור מצוות אתה חייב לגור ליד בית כנסת ומקווה. וזה יהיה בדרך כלל באזור יקר בעיר. אז תצטרך לשכור או לקנות דירה שם ודווקא שם. ואת הילדים? לבית ספר יהודי. ולקנות כשר. אז לפני שאתה מתחיל ללכת אתה צריך לרוץ. לא יכול להרשות לעצמך לא להרוויח. ועברתי בדרך אל הבית שבו ישנתי בלילה האחרון בעיירה קטנה על גדת נהר. שם הייתי רוצה לגור. אבל איך? אין בית כנסת, אין קהילה. והבנתי שבארץ ישראל, כשאני שומר מצוות, אני יכול להיות אדם. לגור איפה שאני רוצה. בחו"ל אני חייב להיות יהודי.


הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.