היינו מחזור בפני עצמו. לא ידעו מה לעשות איתנו. מחזור ראשון של הסדר בחי"ר אחרי המון שנים של שריון. נחתנו בגולני ויצרו לנו מחזור בפני עצמו: מחזור יולי. חמישים ושמונה חיילים. לפנינו היו מאי, אחרינו אוגוסט.
מחזור מאי נעלם בינתיים מצה"ל, אבל פעם הוא היה דומיננטי. בעיקר בגולני. רוב גולני היה מאי. המאיניקים היו מי שלא גמרו תיכון. ופעם היו המון כאלו. היו עליהם אגדות. סיפרו שפלוגה ממחזור מאי לקחה פעם את הנו"ן נו"ן הפלוגתי וירדה איתו לאילת בלילה, כשהסגל ישן. בבוקר הם קמו ולא מצאו את הפלוגה. חצי מהחיילים שם היו נהגי משאיות, והחצי השני, מוסכניקים.
בגולני למדו להתמודד איתם ולהוציא מהם חיילים טובים. הקצו להם את הסגל הכי טוב והכי רגיש, והצליחו. בדרך כלל.
אלוש היה במעצר פחות או יותר כל הטירונות. אני לא חושב שהיה יום אחד שהוא התאמן. כשנגמרה הטירונות שברו את הראש מה לעשות איתו. אי אפשר היה להעלות אותו לגדוד ככה. אמרו, נצרף אותו להסדרניקים. אז הוא הגיע אלינו. למטבח. יום אחד החבר'ה אמרו לא לאכול מהסלט. למה? אלוש השתמש בסכין חלבי לסלט. וזו הייתה ארוחה בשרית והיה בצל בסלט. אמרו לו, אלוש, אי אפשר, בצל זה כמו רותח, אי אפשר יהיה לאכול את זה עם הבשר. אלוש ענה משהו. אולי על הזין שלי, אולי לכו תזדיינו, משהו שהסדרניקים לא אמורים לשמוע, בטח לא להגיד. הסמל עבר וראה שכל הצלחות עם הסלט עדיין מלאות. שאל למה. אמרו אלוש. החזירו אותו למעצר.
כשהוא יצא, הסגל שינה אסטרטגיה. אימצו אותו. היה יושב באוהל סגל בערבים ומשחק איתם קלפים, שש בש, שותה איתם, מעשן, מסלול כוכבים.
עכשיו אנחנו היינו קרובים לסיים את הטירונות. מסע שמונים. אלוש יצא למסע. בדרך הוא עישן צינגלה, סיגריה עם חשיש. כולם הלכו ישר, הוא הלך זיג זג. העלו אותו לג'יפ והקפיצו אותו לסוף המסלול.
אלוש קיבל סיכת לוחם ועלה לגדוד.
שמעתי ששם, בלבנון, תפסו אותו עם חשיש. המ"ם צדי"קים העלו אותו לרכב כדי לקחת אותו לכלא. בדרך הם נתקלו במחבלים. אלוש ביקש מהם לתת לו לצאת עם הנשק. נתנו לו. יצא וחיסל את המחבלים. שחררו אותו.
כבר היינו אזרחים. הגעתי לתחנה מרכזית בירושלים, הישנה. אז כל האוטובוסים ניצבו בחוץ, לא היה שם הקניון של היום, ולצד המסלולים של האוטובוסים ניצבו ספסלים מעץ. התקרבתי לנתיב של האוטובוס שלי, ומישהו הסתובב שם. ג'ינס קצרים, קרועים לאורך, ביָרך, שיער ארוך, היפי, אבל לא בדיוק. הוא שאל אם התיק שלי. לא, התיק ההוא לא היה שלי. גם לא של אף אחד אחר שם. הוא הזהיר את כולם, הסיג אותם אחורה, דילג מעל לספסלים ורץ להזעיק חבלן. משהו בו היה מוכר, ומשהו אחר לא. אני בטוח שהוא לא זיהה אותי. לי זה לקח קצת זמן.