21 Jun

אחרי שהוא היה אחראי במשרד החוץ הרומני על הארכיון של כל המסמכים של מאה השנים האחרונות, אלו שכללו את שתי מלחמות העולם ועוד, והעלו כלפיו חשדות, ועבר ריהביליטציה, עבר יעקב פוירשטיין לעבוד עם הרב רוזן, הרב הראשי של רומניה, בהקמת ארכיון של הקהילה היהודית.

אחותו שהתה במזרח גרמניה. כשיעקב הוצב במחנה החינוך מחדש של השבויים ברוסיה במהלך מלחמת העולם השנייה הוא המליץ על אחותו, שידעה גרמנית. היא הובאה לשם וחקרה את השבויים הגרמנים. שם, במחנה, פגשה יהודי אחר, הרברט... הם התאהבו ונישאו, שם במחנה.

הוא נלחם בפשיזם למן ההתחלה. הוא היה יהודי גרמני שניצוד בידי הנאצים משום שיצא נגד המפלגה הנאצית. בשלב מסוים נפצע וברח ארצה, כאן גר אחיו. אחר כך נסע לספרד להילחם שם במלחמת האזרחים, הגיע לצרפת ומשם נשלח למחנה השבויים. לזוג נולדו תאומים שם, במחנה. אחרי המלחמה הם עברו לגרמניה, המזרחית, שם עלה הרברט בסולם הפקידות הארצית. כשהגיע לשיאו הוא היה סגן שר הפנים של ממשלת מזרח גרמניה. אשתו פרל, כעת פאולה, עבדה ברדיו. לשניהם לא היה קשר עם אימם. אביהם, אהרן פוירשטיין, נפטר מהתקף לב עוד ברומניה. בני משפחת פוירשטיין עלו אחד אחרי השני ארצה, ולבסוף הצטרפה אליהם אימם, בתיה, עם הילדים הקטנים, שנותרו איתה.

כאן בארץ היא גרה אצל בנה, שהיה נשוי לבת דודתו, אחייניתה. שתי הנשים אהבו זו את זו והסתדרו ביניהן היטב. דירה קטנה, שאירחה בה את כל המשפחה, זו שבארץ. ובתיה פוירשטיין, כעת סבתא בתיה, עדיין חיפשה ליצור קשר עם בנה וביתה, מעבר למסך הברזל.

פעם הייתה בתור בקופת חולים. כדרכה היא התחילה לדבר עם האנשים שסביבה. התברר שהזוג שלידה הם הוריו של פטר.

היא הייתה קשורה מאוד לרבי מוויז'ניץ, שכיבד אותה מאוד. פעם שחה לו במרירות על חוסר הקשר עם שני ילדיה שמעבר למסך. למה הם לא כותבים? שאל הרבי. כי הם פקידים בכירים, ענתה. נו, ואם פקידים בכירים שוכחים את אמא? ואם פקידים בכירים שוכחים את אמא?

בשלב מסוים הייתה הפשרה ביחסי ישראל רומניה, ואפשר היה כבר להודות בקשרים עם קרובי המשפחה בישראל. הותר אפילו ליעקב לשלוח מכתבים. הוא כתב לאימו מכתב ראשון אחרי כל כך הרבה שנים ופתח אותו במילים: "אמא, לא שכחתי אותך." כשקיבלה את המכתב, מה זה, הרבי אמר. בדיוק הרבי אמר.


הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.