ברכיהו ליפשיץ, החיוב ושעבודי הנכסים: בין קניין לבין התחייבות ובטוחה, ירושלים: מכון סאקר בשיתוף עם המכון למשפט עברי, 2018


מטרתו של חיבור זה היא לבחון את טיבם של השעבודים השונים היכולים להיווצר ולחול לטובת הנושה בנכסי החייב: אחריות הנכסים הכללית, המשכנתא, האפותיקי והמשכון. הטיעון העיקרי בחיבור זה הוא המעבר של תפיסת ה"חיוב" מקניין בגוף החייב אל חיוב "אובליגטורי". מוסדות משפטיים של המשפט האזרחי נוטים להתאפיין ביציבות ובשמרנות. כל עוד הצרכים המעשיים העולים מן המציאות אינם דוחקים, והמבנים המשפטיים הקיימים נותנים להם מענה סביר, יעדיפו השופטים והפוסקים להשתמש בתבניות העבר ובתקדימים שהן יצרו. אבל כאשר השפה הנוהגת כבר איננה מתאימה למה שנדרש על ידי הבריות, לשפה שהם משתמשים בה ולמה שהם נוקטים בפועל, נדרש המשפט לגשר על הפער שבין התודעה שבכוח לבין זו שבפועל על ידי יצירת שפה אחרת ודברים אחרים. עולם חדש אומנם הולך ונבנה במקום הישן, אבל הרבה פעמים שני העולמות משמשים כאחת, לפי מה שנדרש, וכפי מה שאירע בעת שהחיוב נפרד מעל הקניין. טענת החיבור הנוכחי היא שכך אירע גם בתחום השעבודים שלפי ההלכה. הואיל והתלמוד משמר את כל הדעות, ואינו מוציא ישן מפני חדש גם כשהמדובר במוסד אחד, ששמר על שמו הישן אבל הוא מסמן כבר שתי תופעות משפטיות שונות, נוצר הצורך ליישב בין העולמות וכך נוצרו קשיים רבים. אחת ממטרותיו של חיבור זה היא לתאר את כפל התופעות ולהפריד בין הדבקים הללו. 

לצפייה באתר