הספר הבא שלי היה בינתיים. הוא עוסק בכמה דמויות במקביל, אף שיש בו דמות אחת מרכזית, של בחורה דתית שהיא סטודנטית לביולוגיה. היא בשלב הזה של מגורים בדירה עם שותפות, לומדות, עובדות, מחפשות בני זוג. הן גרות בקריית משה, בירושלים. פעם, קודם שישיבת מרכז הרב התפצלה ויצא ממנה עיקרהּ אל ישיבת הר המור, שכונת קריית משה הייתה השכונה האידיאלית לבנות דתיות שחיפשו בני זוג. ישיבת מרכז הרב על כל תלמידיה, שמרביתם רווקים, ניצבת בה. וחגית, גיבורת הספר, מתלבטת בין קשר עם בחור דתי לקשר עם חוזר בתשובה. היא עוברת תחנות שונות ותת פלגים בתוך הציבור הדתי, שבשעת כתיבת הספר עוד לא היו מובחנים, אבל עם הזמן הלכו והפכו קובעי טעם, כגון הקבוצה הברסלבית בתוך הציבור הדתי לאומי כמו גם נוער הגבעות, שאפשר למצוא את ראשיתו שם, בספר הזה. אחרי שסיימתי לכתוב אותו מסרתי את הספר למנכ"ל הוצאת ידיעות, כדי שיקרא אותו. הוא אהב מאוד את כמעט כלה, ונוצר לי איתו קשר אישי. אבל כתב היד ישב שם וחיכה, והמנכ"ל לא קרא. התקשרתי מדי פעם לברר, אבל בכל פעם, עדיין לא. ואהבתי את הרעיון של להוציא לאור לבד. עשיתי את זה עם ההיפך והצליח, למה לא שוב? למה אני צריך לחכות לאיש כל הזמן שיקרא? לעזאזל. הייתי קצת יהיר. ההצלחה סובבה לי את הראש. הוצאתי לאור את הספר בעצמי ונותרתי עם עותקים רבים שלא נמכרו. הפקתי את הלקח שלי.
